יומן חיים טקסטואלי - ויזואלי

כשתינוק חדש נולד הוא מביא איתו את הפלא והפליאה. הוא מסתכל במבט חודר, לא יודע שבתחילת דרכו ליוותה אותו ידה שלה.

החיבור בין מי שאני היום לבין מי שהייתי פעם והעברת החוט הזו, הלוך וחזור.

והפיה לימדה אותנו על חסד זך, על הסתכלות מוארת ונטולת מורא, על נתינה עמוקה, אמיתית וכנה.

היומיום ממשיך מעצמו, היא מתפקדת מעולה, מתארגנת למופת, מרגישה מעולה.

והפעם זה לא סופו של הסיפור אלא רק ההתחלה ואז החיים עצמם.

ומה יקרה אם נצטרך לעזוב בחפזה? ואיך נדע לקחת הכל ושלא יחסר לנו כלום? ואם תפרוץ מלחמה?