שקט / יונה וולך
"שלח לי שקט טוב מוגן,
שלח לי שקט מענן,
שלח לי שקט ממוכן,
לשמוע שקט לא מכאן,
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה."
ומה יקרה אם נצטרך לעזוב בחפזה? ואיך נדע לקחת הכל ושלא יחסר לנו כלום? ואם תפרוץ מלחמה? אז יש מזווה ויש שימורים וערכות האב"כ מאופסנות בארון. אבל התחושה שהרגשתי כשחוויתי רעידת אדמה חלשה, אי-אז כשהייתי רק עם שני ילדים קטנטנים עדיין חרוטה בי.
תיק.
חיתולים.
מגבונים.
צעצועים.
כמה טוב שהנקתי ולא נדרשתי ל- תת-רשימה נוספת ולפחדים חדשים-מוכרים-מקועקעים בעור.
זו סוג של העברה רב-דורית. היהודי הנודד, המהגר, זה שמחפש את המקום הבטוח והמוגן.
זו קלות ההחלטה. "בלי חרטות". אלו לא מילים שמתהוות ממעמקי הנפש ופורצות את דרכן החוצה, אלו כותרות שמסתירות.
תיק.
מקום משלי. מקום להכל. להסתיר, לכסות, להיעלם בו, להחביא כדי שיהיה בהמשך.
חיתולים.
שלא נרגיש לא בנוח, שלא נחווה קשיים, שלא נישלח ביד קשה מהשגרה הנוחה.
מגבונים.
צעצועים.
להמשיך?
כשהייתי קטנה, נהגתי לעמוד מול המקרר ולהסתכל שוב ושוב ברשימות שהוצמדו אליו עם מגנט אדום ואימתני. פסים פסים של ניירות שנחתכו מדפים משומשים וממחברות שהתייתמו בסופה של שנה. רשימות לשוק, רשימות למכולת, רשימות לטיולים ובשיאן רשימות המאכלים לאירוח.
לאמא שלי היה (ועדיין) נוח לכתוב לעצמה את כל התכנונים העתידיים, לפרוט לתתי סעיפים את המצרכים הנדרשים ומתי כדאי להכין כל מעדן.
זה מה שלמדתי. זו כוחה של גנטיקה נרכשת. לטוב ולרע.
אני מקדשת את כוחן של הרשימות, משתמשת באופן יומיומי באפליקציה שמאפשרת בין השאר שמירת רשימות קודמות ושימוש חוזר (הי… אני ממחזרת גם כאן!) ומוסיפה ומתפתחת בנושא – תיקיית קניות ובתוכה רשימה לשוק, רשימה של מוצרי חלב, רשימה של מוצרי ניקיון וכן הלאה, תיקיית תיקונים נדרשים בבית מחולקת לפי חדרים וכשיוצאים לנופש או לקמפינג אני מפליאה ברשימות עם עשרות פריטים, כולל הברורים מאליהם (בא-רור שמביאים דוחה יתושים, לא?).
זו השריטה שלי ואני מודעת אליה.
בעצם, אני לא רק מודעת אליה… אני גאה בה ומודה לה. הרשימות עוזרות לי להתמודד עם חוסר הוודאות ומרגיעות אותי בשקט שמקנה לי אשליית השליטה.
"שליטה".
סדר.
ארגון.
מבניות.
יציבות.
הגנה.
לסמוך על.
אמון.
וזה מקל על הבהלה ותחושת הכיווץ וחוסר האונים והבלבול וחוסר השקט.
תיקיית חלומות זו רשימה לא כתובה. רשימה שנחשבת תוך כדי ומשתנה ומתהווה בכל רגע כמו נהר שלא עוצר, כמו יין שלא שוקט אל שמריו. רשימת מה הייתי רוצה, רשימת מה קורה, רשימת מה הדרך אל, ורשימת תודה בלי מילים.
עם שירים.
אני יוצרת. כל חיי למדתי אמנות. זו הדרך היחידה שידעתי מה לעשות בה.
איך לעשות בה.
ההגדרה שלי את עצמי כיוצרת היתה תמיד, אבל נאמרה בלי מילים, בלי התחייבות חיצונית אבל עם נאמנות פנימית כי לא היתה לי ברירה אחרת, כי רק כך הכרתי את עצמי.
זה איפשר לי להגדיר את הגבולות ולפרוץ אותם בזכות הכותרת "יוצרת", לנוע במרחבים אינסופיים, להפתיע וליצור לעצמי מסגרות תומכות ומקבלות.
להיות מיוחדת ומקורית.
בדיוק כמו שאני אוהבת להיות.
אמנות ה'אין' – המרווחים שבין שורות הרשימה
פינת ההצדקה
כל עיצוב חייב בסיס, יסודות, מבנה.
זה מאפשר למתבונן להתחבר למקום ממנו הכל נבע, לסמוך על האמת העיצובית,
כשיש את הגריד* הנכון, ניתן וכדאי למצוא את הנקודה האישית-יצירתית-מפתיעה שיוצאת בחוצפה ובהומור מהקווים המסודרים ו"טורפת את הקלפים". הגריד הוא למעשה "עמוד השדרה" העיצובי שממנו אני בורחת, אבל יודעת שתמיד ניתן לחזור אליו – ל"בסיס האם", לאזור הבטוח והמוכר שעונה על כל-כך הרבה צרכים.
בדיוק כאן רואים את ההבדל בין המעצבות השונות. לזה ניתן להתחבר.
את זה אני אוהבת.
*גריד – מיקום האלמנטים על הדף, רוחב השוליים, בחירת הפונטים, הצבעוניות ושאר ירקות, במיוחד אם זה עיצוב שחוזר על עצמו כמו דפי חוברת, עמודים באתר, סדרת אריזות ועוד.
כל נפש חייבת בהקשבה.
הקשבה לקול הפנימי שאומר, לפעמים בלחישה ולפעמים בצעקה רמה, את הדברים הכי בסיסיים שמזכירים לנו מהיכן הכל נובע. מהן אבני היסוד של הקיום שלנו, למה אנחנו הכי מייחלים.
לא תמיד זה קל. תמיד זה חיוני.
גם אתן מנשות הרשימות? סדר וארגון עוזרים לכן או מרתיעים אתכן? ספרו לי מה מאפשר לכן ביטחון ושקט…